יותר מעשור לאחר ששכר עסק בת"א, קיבל השוכר לשעבר דרישת תשלום מהעירייה על חוב ארנונה של 66 אלף ש"ח. מדוע? כיוון שסרט הקופה עדיין נושא את שמו, למרות שהוא כבר מזמן לא בעל העסק.
בעת עריכת ביקורת של העירייה בבית העסק, הודפס סרט הקופה שעדיין נושא את שמו של השוכר לשעבר. הנ"ל שכר קיוסק בשנת 99', אך השכירות הסתיימה לאחר חודשים ספורים בשל הליכים פליליים שהתנהלו נגדו, ובגינם אף נשלח למעצר.
לאחר מספר פניות לעיריית ת"א והסירוב האחרון ביוני 2013 להסיר את שמו, הגיש התובע עתירה נגד העירייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. העירייה בתשובתה, טענה כי שלחה לו הודעה שלפיה הוא רשום כמחזיק הנכס, אך הוא לא השיג עליה בזמן. לכן אין לקבל את טענתו כעת ואין להתערב בסמכותו של מנהל הארנונה.
למרות שבדרך כלל בתי המשפט מבקשים מתובעים למצות הליכים מול הרשות המקומית לפני הפנייה לבית המשפט, במקרה הזה ביהמ"ש מצא לנכון לדון בעתירה, לנוכח עיוות הדין והתנהלותה הפסולה של העירייה, שסירבה להצעת ביהמ"ש לשקול שוב את עניינו של התובע.
ביהמ"ש קבע כי ההחלטה לשנות את שם המחזיק בנכס לאחר ביקורת אקראית ובהסתמך על סרט קופה בלבד היא רשלנית, וכך גם ההחלטה על שינוי שם המחזיק בנכס מבלי לקבל על כך הודעה מבעליו. דרישת החוב בוטלה, והעירייה אף נדרשה לשלם לתובע הוצאות בסך 25 אלף ש"ח.